פסק-דין בתיק ע"א 5418/02

השופט א' ריבלין:

1.        המערער, יליד שנת 1947, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 23.11.1994. תאונת הדרכים הוכרה גם כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, הואיל והמערער היה בדרכו הביתה ממקום עבודתו בעת התרחשות התאונה. בעקבות התאונה אושפז המערער בבית חולים למשך 61 יום. עיקר הפגיעה נגרמה למערער בברך רגלו הימנית שם סבל משבר מרוסק. הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 20% בגין הפגיעה בברכו, וכן 10% נכות נוספים לפי תקנה 34(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בשל סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה של המערער. נכותו הרפואית הכוללת של המערער, כפי שנקבעה על ידי הועדה שליד המוסד לביטוח לאומי, ולאחר שקלול, עומדת על שיעור של 28% לצמיתות, ולאחר תוספת לפי תקנה 15 לתקנות האמורות, עומדת על 42% לצמיתות. בית המשפט המחוזי (שלא הביא בחשבון את התוספת לפי תקנה 15) קבע כי פגיעתו התפקודית של המערער עומדת על שיעור של 35%, הואיל והמערער סבל מבעיות בריאות שונות עובר לתאונה ובית המשפט הניח כי הפגיעה בתאונה השפיעה עליו יותר משהייתה משפיעה על אדם אחר.

2.        החל משנת 1970 ועד ליום 31.12.1996, שאז פרש המערער לגמלאות מוקדמות עקב מצבו הבריאותי, עבד המערער ברשות הנמלים כסוור. לאחר פרישתו החל המערער מקבל פנסיה בשיעור של 51.8% משכרו, אך, רשות הנמלים ממשיכה להפריש לטובתו את התשלומים הדרושים לקרן הפנסיה, כך שבהגיעו לגיל 65 יהיה זכאי לפנסיה בשיעור מלא. בית המשפט המחוזי קבע כי שכרו של המערער לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות שנגרמו לו מוערך ב-8,111 ש"ח נטו לחודש. שכר זה הינו השכר המשולם ברשות הנמלים לעובדים בדרגה ו'. לדרגה זו, כך קבע בית המשפט המחוזי, היה מקודם המערער אילו היה ממשיך בעבודתו. בית המשפט פסק כי הואיל ולמערער היו בעיות בריאות אחרות שהשפיעו על פרישתו המוקדמת אין לחשב את הפסד ההשתכרות שנגרם לו על פי ההפרש שבין אחוזי הפנסיה שהוא מקבל לבין השכר שקיבל עובר לתאונה, שהרי יציאתו לגמלאות הייתה לא רק פועל יוצא של התאונה. בית המשפט פסק כי את הפסדי השכר בעתיד יש לחשב לפי שיעור הפגיעה התפקודית שנגרמה למערער ובאופן יחסי לשכר שהיה משתכר אילו היה ממשיך בעבודתו. כך, לגבי התקופה שמיום 1.7.1995 ואילך.

           אשר לתקופה שמיום התאונה ועד יום 30.6.1995, קבע בית המשפט המחוזי, כי יש לחשב את הפסד ההשתכרות שנגרם למערער לפי הנכות הרפואית הזמנית שקבע לו המוסד לביטוח לאומי ביחס לאותה תקופה, נכות שעמדה על 40%.

3.        בית המשפט המחוזי פסק למערער גם פיצוי גלובלי - לעבר ולעתיד גם יחד - בסך 75,000 ש"ח עבור הפסדי הכנסה מבית הבד המצוי בבעלותו. בית המשפט ציין כי המדובר בבית בד אוטומטי שמופעל בעזרת בנו של המערער, עד שאין לקבל את טענותיו של המערער כי נגרמו לו הפסדים גדולים בבית הבד עקב התאונה.

           אשר לפיצוי שנשתלם למערער בגין הפסד זכויות פנסיה, קיבל, כאמור, בית המשפט את טענתו כי אילו היה פורש בגיל 65 היה מקודם עד לפרישתו לדרגה ו'. כיוון שתשלומי הפנסיה המופרשים לטובת המערער מופרשים לפי משכורת בדרגה ה', קבע בית המשפט כי יש לפצותו על ההפרש בין משכורת זו למשכורת דרגה ו' לעניין ההפרשות לפנסיה. מתוך סכום זה זקף בית המשפט לחובת התאונה הפסד בשיעור 35%.

           כן פסק בית המשפט למערער הוצאות נסיעה לעבר, פיצוי בגין סיעוד לעבר, ופיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון. מתוך כלל הפיצויים שנפסקו למערער ניכה בית המשפט קמא את התשלומים התכופים ששולמו למערער ואת קצבת הנכות שקיבל ויקבל מהמוסד לביטוח לאומי.

4.        טענותיו של המערער, בעיקרן, הינן כי בית המשפט המחוזי פסק לו פיצוי נמוך מדי בשל הפסדי בית הבד, וכי טעה משלא העריך את הפגיעה התפקודית שלו בשיעור של 100%. גם בסיס השכר שעמד ביסוד החישוב, נמוך מדי לשיטתו של המערער, ונמוכים גם, לדעתו, הסכומים שנפסקו לו כפיצוי על הוצאות נסיעה מוגברות ובגין סיעוד. המערער סבור גם כי ראוי היה להניח שאלמלא התאונה היה ממשיך בעבודתו ולא יוצא כלל לגמלאות.

           המשיבה - בערעור שכנגד שהגישה - מלינה על כך שהבסיס להפסד ההשתכרות נקבע על פי השכר המשתלם בדרגה ו' וזאת גם לגבי נזקי העבר בעוד אשר המערער היה עובד בדרגה ה' במועד התאונה ובמועד פרישתו. את הפגיעה התפקודית ראוי היה, לדעת המשיבה, להעריך בשיעור נמוך או זהה לנכות הרפואית והיה מקום לפסוק פיצויים קטנים יותר בגין ההפסדים שנגרמו לבית הבד ובגין הוצאותיו של המערער בעבר. כן טוענת המשיבה כי טעה בית המשפט המחוזי משפסק למערער ריבית על הפסדי השתכרות בעבר, אך נמנע מלקבוע כי גם לתגמולי הביטוח הלאומי שקיבל המערער בעבר, והמופחתים מהפיצוי שנפסק לו, יש להוסיף ריבית.

5.        לא מצאנו עילה להתערב בגובה הפיצוי שנפסק בבית המשפט המחוזי בגין הפסדי שכר ובגין הוצאות שהוסבו למערער. בית המשפט איזן כראוי בין הנתונים השונים שהובאו בפניו והתוצאה הכוללת הבאה לידי ביטוי בסכום הפיצויים שנפסק בגין כל ראשי הנזק אינה מצדיקה התערבות. כך קבענו לאחר שהבאנו בחשבון גם את טענות הצדדים באשר לדרך פסיקת הריבית על ההפסדים ועל התקבולים בעבר ואת הטענות המנוגדות שבאו מפי הצדדים בדבר בסיס השכר ששימש את החישוב. גם שאר הטענות שהועלו בערעור ובערעור שכנגד אינן מצדיקות התערבות מצד ערכאת הערעור.

           לפיכך, התוצאה היא שהערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות.

                                                                                              ש ו פ ט              

הנשיא א' ברק:

           אני מסכים.

                                                                                              ה נ ש י א

השופט א' גרוניס:

           אני מסכים.

                                                                                              ש ו פ ט

           הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין.